Le texte Le vocabulaire Les révisions
Zva'him
Daf 101a
וַחֲכָמִים עָשׂוּ חִיזּוּק לְדִבְרֵיהֶם יוֹתֵר מִשֶּׁל תּוֹרָה
Traduction
And the same holds for the night after the day of burial, even though the acute mourning of that day itself is by rabbinic law, because the Sages reinforced their pronouncements with greater severity than Torah law.
Rachi non traduit
וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר. ממה שעשתה תורה לדבריה:
Tossefoth non traduit
וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. אין פירושו יותר משל תורה דעלמא אלא כלומר חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר ממה שעשתה תורה לדבריה:
תָּנוּ רַבָּנַן כִּי כֵן צֻוֵּיתִי כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' כִּי כֵן צֻוֵּיתִי בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אָמַר לָהֶן כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' לֹא מֵאֵלַיי אֲנִי אוֹמֵר
Traduction
§ The Sages taught in a baraita: On the eighth day of the inauguration of the Tabernacle, on which two of Aaron’s sons died, Moses spoke to Aaron and his sons using three different forms of the word command: ''For so I am commanded [tzuveiti]'' (Leviticus 10:13), ''as I commanded [tziveiti]'' (Leviticus 10:18), and ''as the Lord has commanded [tziva]'' (Leviticus 10:15). Moses said to Aaron: ''And you shall eat it…for so I am commanded,'' to teach that Aaron and his remaining sons shall partake of the offerings even in acute mourning. The statement: ''You should certainly have eaten it…as I commanded,'' Moses said to them at the time of the incident, when Aaron and his sons burned the sin offering for the New Moon. Moses said: ''As the Lord has commanded,'' to emphasize that it is not of my own initiative that I say this, but it is from the word of God.
Rachi non traduit
כי כן צויתי. במנחות שמיני כתיב קחו את המנחה וגו':
באנינות. דנדב ואביהוא:
כאשר צויתי. בחטאת דראש חדש שנשרפה כתיב. הן לא הובא את דמה וגו':
בשעת מעשה. כשאירע להם אנינותם אמר להם שלא ימנעו מאכילת קדשים היום ששמע מפי הגבורה שחלוק אנינות היום בקדשים משאר ימים וכשראה שנשרפה אמר להם אכול תאכלו אותה היה להם לאוכלה כאשר צויתי אתכם בשעת מעשה:
כאשר צוה ה'. באכילת חזה ושוק של צבור שקרבו בו ביום נאמר:
ולא מאליי אני אומר. לאוכלם באנינות:
וּרְמִינְהִי מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאֵלֶּה
Traduction
And the Sages raise a contradiction from another baraita: The sin offering was burned due to the acute mourning of Aaron and his sons, since they felt they could not partake of it. Therefore, it is stated in Aaron’s explanation: ''There have befallen me such things as these; and if I had consumed the sin offering today, would it have been good in the eyes of the Lord?'' (Leviticus 10:19). Moses conceded to Aaron that he was correct (see Leviticus 10:20), indicating that it was not permitted for Aaron to partake of the sin offering in acute mourning.
Rachi non traduit
מפני אנינות נשרפה. לכך נאמר ותקראנה אותי כאלה ומצינו שהודה לו משה כדכתיב וייטב בעיניו ואם מפי הגבורה שמע היתר אנינות לבו ביום למה הודה:
Tossefoth non traduit
ורמינהי מפני אנינות נשרפה. לכך נאמר כאלה פי' בקונטרס שהודה לו משה כדכתיב וייטב בעיניו ואם מפי הגבורה שמע היתר אנינות לבו ביום למה הודה ומשני שמואל דההיא כרבי נחמיה דאמר מפני אנינות נשרפה ולית ליה לרבי נחמיה דרשא דבאנינות יאכלוה אלא הכי אמר להן משה כי כן צויתי שאף מנחת צבור זו שלא מצינו מנחה קרבה לצבור כיוצא בה נאכלת ועל האנינות לא הוזכר לו למשה לדרוש קל וחומר ממעשר וכשהזכירו אהרן הודה לו כך פירש בקונטרס ולא מיסתבר ליה לשמואל לשנויי כדרבא אידי ואידי רבי נחמיה כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות ששמע משה היתר אנינות במנחה שהיא קדשי שעה והיה סבור כמו כן בחטאת דראש חדש שהיא קדשי דורות דאין סברא שיהא משה טועה בין קדשי שעה לקדשי דורות וקשה לשמואל מאי הוה משני רבי נחמיה מקושיא דר' יהודה אם אתה אומר מפני אנינות נשרפה היה לשלשתן שישרפו ועוד משמע לקמן דיש חילוק לרבי נחמיה בין קדשי שעה לקדשי דורות דקאמר אלא לר' נחמיה מאי היום חובת היום היינו דורות ונראה לפרש דסלקא דעתך כאשר צויתי דכתיב בשעיר דראש חדש לא בעי למימר כאשר צויתי במנחה תעשו את החטאת אלא כאשר אני מצוה עכשיו תאכלו באנינות והיה סבור משה דכמו שהותר קדשי דורות אנינות לילה הוא הדין ביום ובין יום ללילה היה טועה לכך פריך ורמינהי מפני אנינות נשרפה ואם היתה אנינות לילה מותרת אמאי נשרפה היה להם לאכול בלילה ומשני הא רבי נחמיה הא ר' יהודה:
(הג''ה) ההיא דלעיל דהותר אנינות לילה בכל הקדשים לר' יהודה והא דנשרפה שעיר החדש מפני טומאה אבל רבי נחמיה סבר אף לילה נאסר בקדשי דורות בשעיר החדש ולא הותרה אנינות אלא בקדשי שעה אבל משה אמר כאשר צויתי חטאת החדש לאכול באנינות דהיה סבור שהתיר לו בכל הקדשים (הג''ה) והא דלא משני כולה רבי נחמיה היא כאן בקדשי שעה כאן בקדשי דורות היינו משום דכאשר צויתי בחטאת כתיב דהוי בקדשי דורות ורבא סבירא ליה כאשר צויתי אמנחה קאי ולא אחטאת וה''ק כאשר צויתי במנחה מפי הגבורה כך אני מצוה מעצמי בחטאת והשתא ניחא דלשמואל לא קשיא ליה היה לשלשתן שישרפו דיש חילוק לרבי נחמיה בין קדשי שעה לקדשי דורות:
אָמַר שְׁמוּאֵל לָא קַשְׁיָא הָא רַבִּי יְהוּדָה הָא רַבִּי נְחֶמְיָה
Traduction
Shmuel said: This is not difficult. This first baraita, according to which Moses commanded Aaron and his sons to consume the sacrificial meat in acute mourning, is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda; and that baraita, according to which they acted properly in refraining from eating it, is in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya.
דְּתַנְיָא מִפְּנֵי אֲנִינוּת שְׂרָפוּהָ לְכָךְ נֶאֱמַר כָּאֵלֶּה דִּבְרֵי רַבִּי נְחֶמְיָה רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים מִפְּנֵי טוּמְאָה נִשְׂרְפָה שֶׁאִם אַתָּה אוֹמֵר מִפְּנֵי אֲנִינוּת נִשְׂרְפָה (הָיוּ) [הָיָה] לִשְׁלָשְׁתָּן שֶׁיִּשָּׂרְפוּ דָּבָר אַחֵר (הָיוּ) [הָיָה] רָאוּי לְאוֹכְלָן לָעֶרֶב דָּבָר אַחֵר וַהֲלֹא פִּינְחָס הָיָה עִמָּהֶן
Traduction
This is as it is taught in a baraita: Aaron and his sons burned the sin offering due to their acute mourning. Therefore, it is stated: ''As these''; this is the statement of Rabbi Neḥemya. Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon say: The sin offering was burned due to ritual impurity. As, if you say that it was burned due to acute mourning, they should have burned all three of the sin offerings offered that day. Alternatively, if it was burned due to acute mourning, they would have been fit to partake of the sin offerings in the evening, and there would have been no need to burn them. Alternatively, if it was burned due to acute mourning, wasn’t Pinehas, son of Elazar the priest, with them? He was not in mourning, and he could have partaken of the sin offering.
Rachi non traduit
מפני אנינות נשרפה. שלא הותרה להם אנינות לבו ביום ולית ליה לרבי נחמיה הך דרשא דבאנינות יאכלוה אלא הכי קאמר לו כי כן צויתי שאף מנחת צבור זו שלא מצינו מנחה קריבה לצבור כיוצא בה נאכלת ועל האנינות לא הוזכר למשה לדרוש ק''ו ממעשר וכשהזכירו אהרן הודה לו:
מפני טומאה נשרפה. שנגעה בה טומאה בחטאת של שעיר ראש חדש שקרבה (להם) בו ביום שהוקם המשכן בראש חדש ניסן והוא היה שמיני למלואים ושלשה שעירים קרבו בו ביום שעיר נחשון ושעיר ראש חדש ושעיר שבא לשעה כדכתיב (ויקרא ט':ג') קחו שעיר עזים לחטאת ושל ראש חדש נשרפה כדאמרינן לקמן:
היה להם לשלשתן. דשלשה שעירים קרבו להם כדלקמן:
היה להם לאוכלם לערב. לר' יהודה אע''ג דאמר אנינות לילה דאורייתא מודה הוא דלאותו היום הותרה להן אנינות לילה וכל שכן לר''ש דאף לדורות אינו אלא מדברי סופרים ולקמן מפרש טעם דרבי נחמיה:
והלא פינחס היה עמהן. שלא היה אונן ולקמן פריך שפיר קאמרי ליה:
רָבָא אָמַר אִידֵּי וְאִידֵּי רַבִּי נְחֶמְיָה וְלָא קַשְׁיָא כָּאן בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה כָּאן בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת
Traduction
Rava said: Both this baraita and that baraita are in accordance with the opinion of Rabbi Neḥemya, who holds that the sin offering was burned due to acute mourning. And this is not difficult. Here, the baraita according to which Moses commanded that Aaron and his sons partake of the offering as acute mourners is referring to the offerings of a particular time, i.e., the meal offering, which was unique to the inauguration ceremony. There, the baraita according to which they rightly burned the sin offering, due to acute mourning, is referring to the offerings of all future generations. That sin offering was brought for the New Moon of Nisan, and such an offering would be brought at every New Moon from that day onward. Moses conceded that such offerings should not be consumed by acute mourners.
Rachi non traduit
אידי ואידי רבי נחמיה. ואית ליה לרבי נחמיה דהותרה אנינות במנחה דכתיב כי כן צויתי ואפי' הכי בשעיר של ראש חודש הודה לדברי אהרן ולא קשיא מנחה קדשי שעה היא והוראת שעה היתה בה שתאכל לאוננין אבל שעיר של ראש חדש קדשי דורות הן ומשה כשקצף טעה כסבור כיון ששמעתי היתר אנינות במנחה הוא הדין לחטאת ואמר לו אהרן שמא דוקא קדשי שעה שמעת והודה לו:
רַבִּי נְחֶמְיָה הֵיכִי מְתָרֵיץ לְהָנֵי קְרָאֵי וְרַבָּנַן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ לְהָנֵי קְרָאֵי
Traduction
The Gemara asks: How would Rabbi Neḥemya reconcile these apparently contradictory verses about the sin offering, and how would the Sages reconcile these verses (see Leviticus 10:17–20)?
Rachi non traduit
רבי נחמיה. דאמר מפני אנינות נשרפה היכי מתרץ להני קראי דאותה פרשה מאי אמר משה ומאי אהדריה לענין אנינות ומה היה הקצפון ומה היא הודאה:
ורבנן. רבי יהודה ורבי שמעון היכי מתרצי להו לענין טומאה:
רַבִּי נְחֶמְיָה מְתָרֵיץ לְהוּ הָכִי מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְאַהֲרֹן שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים אָמַר לוֹ הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת אָמַר לוֹ בַּקֹּדֶשׁ הָיָתָה
Traduction
Rabbi Neḥemya would reconcile them like this: When Moses asked: ''Why have you not eaten the sin offering?'' (Leviticus 10:17), this is what Moses said to Aaron: Perhaps the blood of this sin offering entered the innermost sanctum, thereby disqualifying it (see Leviticus 6:23). Is this why you burned it? Aaron said to him: ''Behold, the blood of it was not brought into the Sanctuary within'' (Leviticus 10:18). Moses then asked: Perhaps it went outside its partition, i.e., it exited the courtyard of the Tabernacle, and was thereby disqualified? Aaron said to him: It was inside the sacred area at all times.
Rachi non traduit
שמא נכנס דמו לפנים. מתשובתו אתה למד שכך אמר להם מתחילה מדקאמר הן לא הובא וגו' פנימה:
אמר לו. אהרן למשה:
וְדִלְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ אָמַר לוֹ מֹשֶׁה וְכִי הֵם הִקְרִיבוּ אֲנִי הִקְרַבְתִּי וְאָמַר לוֹ הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ וּבַקֹּדֶשׁ הָיָתָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אוֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ
Traduction
Moses then suggested: But perhaps you sacrificed it in acute mourning, which is prohibited for ordinary priests, and disqualified it. Aaron said to him: Moses, was it they, i.e., my sons, who sacrificed the offering? I sacrificed the offering, and as High Priest, I may serve even as an acute mourner (see Leviticus 21:10–12). And Moses said to him: ''Behold, the blood of it was not brought into the Sanctuary within,'' and it was inside the sacred area at all times; therefore: ''You should certainly have consumed it in the sacred area, as I commanded'' (Leviticus 10:18), i.e., just as I commanded that the priests should consume today’s meal offering in acute mourning.
Rachi non traduit
משה הן הקריבו. בתמיה וכי בניי שהם הדיוטים שמשו היום והלא עלי הטלת כל העבודה כדכתיב (שם) קרב אל המזבח ועשה וגו' ואני כהן גדול אני ומקריב אונן:
כאשר צויתי. במנחה:
אָמַר לוֹ וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי ה' שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בְּקָדְשֵׁי שָׁעָה
Traduction
Aaron said to him: ''Behold, today have they sacrificed their sin offering and their burnt offering before the Lord, and there have befallen me such things as these; and if I had consumed the sin offering today, would it have been good in the eyes of the Lord?'' (Leviticus 10:19). Perhaps you heard the command to consume the offering only with regard to offerings of a particular time, i.e., the meal offering, which was unique to that day.
Rachi non traduit
קדשי שעה. כגון מנחה שחובת שעה היתה ואינה נוהגת לדורות:
דְּאִי בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת קַל וְחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל אָמְרָה תּוֹרָה לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ בְּקָדְשֵׁי דוֹרוֹת לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Traduction
As, if you claim that it also applies to the offerings of all generations, then one can prove this is not so via an a fortiori inference from the second tithe, for which the halakha is more lenient than for sacrificial meat: Just as with regard to the second tithe, for which the halakha is more lenient, the Torah stated: ''I have not eaten thereof in my mourning [ve’oni]'' (Deuteronomy 26:14), teaching that an acute mourner [onen] is prohibited from partaking of it, all the more so is it not clear that with regard to the offerings of all generations, an acute mourner is prohibited from partaking of them?
Tossefoth non traduit
ומה מעשר הקל כו'. תימה מה למעשר שכן טעון כסף צורה דכה''ג פריך בפרק אלו הן הלוקין (מכות דף יז:):
מִיָּד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו הוֹדָה וְלֹא בּוֹשׁ מֹשֶׁה לוֹמַר לֹא שָׁמַעְתִּי אֶלָּא אָמַר שָׁמַעְתִּי וְשָׁכַחְתִּי
Traduction
Moses immediately conceded to Aaron, as the verse states: ''And Moses heard, and it was good in his eyes'' (Leviticus 10:20). And Moses was not embarrassed and did not attempt to justify himself by saying: I did not hear of this halakha until now. Rather, he said: I heard it, and I forgot it, as the verse indicates by stating: ''Moses heard.''
וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן הֵיכִי מְתָרְצִי לְהוּ הָכִי מְתָרְצִי לְהוּ מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם [הַקֹּדֶשׁ] שֶׁמָּא נִכְנַס דָּמָהּ לִפְנַי וְלִפְנִים אָמַר לוֹ הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה
Traduction
The Gemara continues: And how would Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, who hold that the sin offering was burned due to ritual impurity, reconcile those verses? They would reconcile them like this: When Moses said to Aaron and his sons: ''Why have you not eaten the sin offering in the place of the Sanctuary?'' (Leviticus 10:17), he meant: Perhaps its blood entered the innermost sanctum, disqualifying the offering. Aaron said to him in response: ''Behold, the blood of it was not brought into the Sanctuary within'' (Leviticus 10:18).
שֶׁמָּא חוּץ לִמְחִיצָתָהּ יָצָאת אָמַר לוֹ הֵן בַּקּוֹדֶשׁ הָיְתָה וְדִילְמָא בַּאֲנִינוּת אַקְרֵיבְתּוּהָ וּפְסַלְתּוּהָ אָמַר לוֹ מֹשֶׁה הֵן הִקְרִיבוּהָ דְּפָסְלָה בְּהוּ אֲנִינוּת אֲנִי הִקְרַבְתִּיהָ
Traduction
Moses then asked: Perhaps it went outside its partition, i.e., the courtyard of the Tabernacle, and was thereby disqualified? Aaron said to him: It was inside the sacred area at all times. Moses then asked: But perhaps you sacrificed it in acute mourning and disqualified it? Aaron said to him: Moses, was it my sons who sacrificed the offering, that their acute mourning would disqualify the offering? I, the High Priest, sacrificed the offering, and I may serve even in acute mourning.
וְדִילְמָא אַגַּב מְרָרַיְיכוּ פְּשַׁעְתּוּ בַּהּ וְאִיטַּמַּאי אָמַר לוֹ מֹשֶׁה כָּךְ אֲנִי בְּעֵינֶיךָ שָׁאנֵי מְבַזֶּה קָדְשֵׁי שָׁמַיִם וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וַאֲפִילּוּ אֵלֶּה וְכָאֵלֶּה אֵין אֲנִי מְבַזֶּה קָדְשֵׁי שָׁמַיִם
Traduction
Moses then asked: Or perhaps, due to your bitterness in mourning, were you neglectful of the offering and it became impure? Aaron said to him: Moses, am I in your eyes such a person, that I would treat an offering consecrated to Heaven with contempt? ''There have befallen me such things as these'' (Leviticus 10:19), i.e., even if these tragedies and more such as them should befall me, I would not treat an offering consecrated to Heaven with contempt.
Rachi non traduit
מררייכו. צעריכם:
שאני מבזה קדשי שמים. להסיח דעתי מהם אפי' אלה וכאלה אבלות אירעוני אין אני מבזה כו' והיינו דכתיב כאלה ולא כתיב אלה:
אָמַר לוֹ וְאִי הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ וּבַקּוֹדֶשׁ הָיָתָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקּוֹדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי בַּאֲנִינוּת יֹאכְלוּהָ
Traduction
Moses said to him: If so, and if, as you say: ''Behold, the blood of it was not brought into the Sanctuary within,'' and it was inside the sacred area at all times, then: ''You should certainly have eaten it in the sacred area, as I commanded,'' i.e., as I commanded that the priests should consume the meal offering even in acute mourning.
אָמַר לוֹ שֶׁמָּא לֹא שָׁמַעְתָּ אֶלָּא בַּלַּיְלָה דְּאִי בַּיּוֹם קַל וָחוֹמֶר מִמַּעֲשֵׂר הַקַּל וּמָה מַעֲשֵׂר הַקַּל אָמְרָה תּוֹרָה לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ קוֹדֶשׁ חָמוּר לֹא כָּל שֶׁכֵּן
Traduction
Aaron said to him: Perhaps you heard the command to consume the offering only with regard to the night following the day of acute mourning, but during the day itself the prohibition stands. As, if you claim that it may be consumed during the day itself, I can prove that this is not so via an a fortiori inference from the second tithe, for which the halakha is more lenient than for sacrificial meat: Just as with regard to the second tithe, for which the halakha is more lenient, the Torah stated: I have not eaten thereof in my mourning, all the more so is it not clear that in the stringent case of sacrificial meat, an acute mourner is prohibited from partaking of it?
Tossefoth non traduit
דאי ביום קל וחומר ממעשר. תימה בלילה נמי נימא קל וחומר דהא רבי יהודה אית ליה אנינות לילה דאורייתא לדורות:
מִיָּד וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה
Traduction
Moses immediately conceded to Aaron, as the verse states: ''And Moses heard,
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source